כמו תמיד

מרגש ונוגע בכל פיסת עצב ,רגש ונשמה בגוף.

אמא שלך הייתה אישה מדהימה כך עולה מהכתוב.

אתה ממשיך את הדרך שלה בכמויות האהבה שאתה מעניק לאחרים!

שתדע.ותתגאה.

הזכרון שלך כל כך מוחשי כאילו היא כאן,

כשקראתי את השורות הללו - התרגשתי יחד איתך - אין ספק שהיתה אישה מדהימה

זכות גדולה הייתה לך להיות הבן תחת כנפיה כל השנים

ונראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ - התכונות הללו עוברות במשפחה.

ממש קשה לי לעצור את הדמעות. תודה רבה כ"כ על השיתוף.

חיבוק גדול.

נגעת

מקסים

יינון יקר,

קשה לאבד אמא, בכל גיל, בכל מצב,

על אחת כמה וכמה כשהיא אמא נפלאה ונהדרת כ"כ.

לא יודעת איך אתמודד עם ובבוא הזמן...אמא שלי היא יד ימיני,

היא האופטלגין, הכרית והממחטה, שק האגרוף שלי, החברה הכי טובה,

הפסיכולוגית, המנחמת, האור בקצה המנהרה, האור בעצמו  -ועוד ועוד סופרלטיבים.

היא יודעת את זה.

אני טורחת לומר לה ולכתוב לה זאת. אני מזכירה לה מידי פעם. שתדע.

גם כשאנחנו עוברות חוויות לא קלות בחיים, הכל נעשה ביחד, בשיתוף, ממש בסימביוזה

ותמיד יש לי לאן לחזור. תמיד יש לי בית אצל הורי ואני אסירת תודה ומוקירה אותם על כך.

זה לא מובן מאליו ואני יודעת שזה ה"לוטו" שלי בחיים. (גם הבנות, אבל זה נושא לפוסט אחר).

מה למדתי מזה? לנסות ולהשתדל להיות הכי הכי עבור הקרובים אליי.

לתת הכל למענם.

לא תמיד זה מצליח לי. אבל זה מה שמנחה אותי.

שלא אצטער ביום לכתי מהעולם.

כשמישהו נפטר אומרים: "שלא תדע עוד צער".

מאחלת לך שתדע לתת לקרוביך. שתחיה כך שאמך תתגאה בך.

ו...כיכבתי.

איננו מכירים ובכל זאת התרגשתי עד דמעות.

לא הצלחתי לקרוא הכל.

כשאימי נפטרה מסרטן נזכרתי איך בוכים. איך מתייפחים...

די לא אכתוב יותר...אין לי את הכוחות לחלוק כמוך. זה כואב מידי.

תודה!